חברת מרי נעליים (2002) בע"מ נ' חזן ואח'

החלטה

בפני בקשה מטעם הנתבעים (להלן:"המבקשים") לסילוק התובענה על הסף מחמת העדר סמכות מקומית. לחלופין, להורות על העברת הדיון בתובענה לבית משפט השלום בחיפה.

2.המבקשים טוענים כי לטענת התובעת (להלן:"המשיבה") קיימת סמכות מקומית לבימ"ש שלום בת"א בשל "מקום יצירת ההתחייבות" (סעיף 37 לכתב התביעה), אך המשיבה אינה מציינת בתביעתה את המקום שבו נוצרה ההתחייבות הנטענת על ידה ושאותה היא פירטה בסעיפים 10, 11 ו - 12 לכתב התביעה.

לטענת המבקשים, מקום יצירת ההתחייבות אינו בארץ כי אם במילאנו, איטליה, שם נוצרה ההתקשרות בע"פ בין הצדדים.

עוד טוענים המבקשים כי לבימ"ש זה אין סמכות מקומית גם משום שמקום ביצוע ההתחייבות כנטען בתביעה הוא במקום עסקם של המבקשים בחיפה וכן מקום מושבם של המבקשים בחיפה.

מנגד, המשיבה טוענת כי בסעיף 37 לכתב התביעה נכתב במפורש כי לבימ"ש זה הסמכות המקומית לדון בתובענה לאור מקום יצירת ההתחייבות.

לטענת המשיבה, לאחר שמר בני יוסף (בעל השליטה במשיבה) הסכים לבסוף להתחיל בהתקשרות עם המבקשים, כמוסבר בכתב התביעה, סיכמו הצדדים את תנאי ההתקשרות במשרדי המשיבה המצויים בת"א, כך שמקום יצירת ההתחייבות כפי שמתוארת בסעיפים 10-12 לכתב התביעה, הינו במשרדי המשיבה בת"א.

4.בתשובה לתגובה מוסיפים המבקשים וטוענים כי "עמדות הצדדים הן קוטביות ובית המשפט רשאי להזמין את הצדדים לחקירה שכנגד על תצהיריהם או להכריע במחלוקת לפי התרשמותו".

המבקשים טוענים כי גרסת המשיבה לעניין הסמכות המקומית נמסרה בצורה מלאה רק בתגובה לבקשה, על אף שהמשיבה היתה צריכה לפרט את עובדות התביעה, כולל הסמכות, כבר בפרשת התביעה עפ"י תקנה 9 (6) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א).

המבקשים מציינים כי אין חולק שמקום מושבם ומקום עסקם של המבקשים בחיפה ועל כן, לולא הטענה המאוחרת לעניים יצירת ההתחייבות במשרד בת"א, עפ"י תקסד"א הסמכות היא בחיפה.

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה ולפיה יש מקום להורות על העברת התובענה לבימ"ש שלום בחיפה מהנימוקים הבאים:

הדרישה בתקנה 3 (א) (2) לתקסד"א, מקנה סמכות שיפוט מקומית למקום בו נוצרה ההתחייבות.

"3.תובענה שאינה במקרקעין

(א) תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

(2) מקום יצירת ההתחייבות".

ב.אמנם, המשיבה מציינת בסעיף 37 לכתב התביעה כי לבית משפט זה הסמכות המקומית נוכח מקום יצירת ההתחייבות, אך כתב התביעה אינו מניח תשתית עובדתית כלשהיא לפיה מקום יצירת ההתחייבות הינה במשרדי המשיבה בת"א.

ג.המשיבה בתגובתה מפנה לסעיפים 10-12 לכתב התביעה.

בסעיפים אלה מציינת המשיבה כי לאחר דין ודברים סוכם בין הצדדים על יחסי עבודה והמשיבה מפרטת את אשר סוכם ביניהם.

המשיבה אינה מציינת היכן סוכמו בין הצדדים יחסי העבודה, כי אם רק את תוכנו של הסיכום ביניהם.

ד.על התובע לבסס את מקור סמכותו המקומית של בית המשפט אליו מוגשת תביעתו כדבעי. במקרה שבפני, המשיבה לא ביססה כלל בכתב התביעה את טענתה בתגובה לבקשה כי מקום יצירת ההתחייבות הינו במשרדיה בתל אביב.